אור-ים עיבוד שבבי בע"מ ואח' נ' אימי דיפנס בע"מ ואח'

החלטה

לפניי "בקשה לביטול עיקולים זמניים" שהוטלו במעמד צד אחד על נכסי המבקשים, אימי דיפנס בע"מ ומר ניסים זוסמן, (להלן: "הנתבעים") על פי החלטתי מיום 25/02/13.

העיקול הוטל לבקשת המשיבים, אור-ים עיבוד שבבי בע"מ ומר רון אייל, (להלן: "התובעים") על כספים ו/או זכויות ו/או זכויות במקרקעין השייכים ו/או המגיעים לנתבעים ו/או עומדים לזכותם המוחזקים בידי מחזיקים ו/או עתידים להגיע לידיהם עד לסך של 4,000,000 ₪, זאת בכפוף להפקדת סך של 15,000 ₪ בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות הנתבעים.

ביום 25/04/13 התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים, במהלכו נחקרו המצהירים על תצהיריהם וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

טענות הצדדים:

בבקשתם להטלת העיקולים הזמניים טענו הנתבעים כי בחודש אוקטובר 2011 פנו אליהם הנתבעים וביקשו להזמין מוצרים למפעלה של חברת Sig Sauer, Inc (להלן: "חברת זיג-זאואר") בהיקף של 2,000 יחידות בחודש למשך שנה ובלוח זמנים מצומצם (2,500 יחידות ראשונות עד תחילת חודש ינואר 2012). כתוצאה מהזמנה זו, בהסתמך על התחייבויות ומצגי הנתבעים, הם הפסיקו באותה עת כל פעילות אחרת עבור לקוחות אחרים במפעל המשיבה 1 (להלן: "התובעת 1") ופנו לבצע את הזמנת הנתבעים. בדיעבד התברר כי הנתבעים לא היו מסוגלים לעמוד בדרישות שלהם עצמם מאחר שתכנון המוצר עצמו לא הושלם על ידם ומפרטי המוצר כפי שהועברו על ידם לא היו שלמים ועברו תיקונים ושינויים חוזרים ונשנים. לטענתם, לאחר מסכת שנמשכה שנה ולאחר שכמות המוצרים שהוזמנה בפועל על ידי הנתבעים היתה קטנה משמעותית מזו לה הם התחייבו ועקב ליקויי התכנון מצד הנתבעים, ניתן היה לספק את המוצרים (וממילא לקבל את התמורה עבורם) חודשים לאחר המועד המיועד והנתבעים החליטו לנטוש את הפרויקט עמם ולהעביר את ביצועו למפעל חברת זיג-זאואר בארצות הברית. התובעת 1 לא יכולה היתה לשאת כלכלית את הנזקים שגרמו לה הנתבעים והיא נאלצה לסגור את שערי המפעל ולפטר את כל 35 עובדיה.

התובעים טענו כי בד בבד לאותה פרשה הוסכם בינם לבין הנתבעים על שיתוף פעולה במסגרתו הנתבעים יעבירו לידיהם הזמנות עבודה מלקוחות שונים בתמורה לזכויות בהון המניות של התובעת 1, זאת נוכח מצגי הנתבעים בדבר קשריהם הרבים והטובים עם לקוחות פוטנציאליים, אולם לאחר זמן התברר כי למרות העברת דרישות שונות לביצוע עבודות על ידי הנתבעים, הם אינם מסוגלים להביא הזמנות של ממש. לטענתם, כתוצאה ממחדלי הנתבעים הם הוציאו סכומים ניכרים של כספים בגין רכישת חומרי גלם וביצוע עבודות שונות ונגרמו להם נזקים.

התובעים טענו כי הנתבעים גרמו להם נזק כבד בסך של כ-11 מיליון ₪, העולה משמעותית על הסכום הנתבע לצרכי אגרה ועל סכום העיקול המבוקש בסך של 4,000,000 ₪. לטענתם, הנתבעת 3, חברת זיג-זאואר, הינה חברה זרה והם לא הצליחו לאתר נכסים בבעלותה בישראל. המבקשת 1 (להלן: "הנתבעת 1") הינה חברה בשליטה מלאה של המבקש 2 (להלן: "הנתבע 2"), שלמיטב ידיעתם אין לה נכסים כלשהם, והנתבע 2 אף הודה בפניהם ובפני גורמים אחרים כי אין ביכולתו הכלכלית לפצותם בגין הנזקים שגרמו להם, על כן יש להם חשש ממשי שלא יעלה בידיהם לגבות את פסק הדין לכשיינתן.

בבקשתם לביטול העיקולים הזמניים טענו הנתבעים כי הם ניתנו כאשר לנגד עיני בית המשפט עמדה גרסה חלקית של התובעים בלבד, אשר הוליכו אותו שולל ושטחו בפניו בחוסר תום לב גרסה עובדתית כוזבת ומטעה שלא חשפה את העובדות האמיתיות נשוא האירועים בבסיס התובענה.

הנתבעים טענו כי התובעת 1 התקשרה עם הנתבעת 1 בהסכם לייצור מוצרים על אף שהיתה חסרת יכולת מקצועית וכלכלית להתקשר בפרויקט ייצור בסדר הגודל המדובר ועל כן היא כשלה בתהליך הייצור ובקרת האיכות וסיפקה מוצרים פגומים ובלתי ניתנים לשיווק, ללא הליך עיבוד ותיקון נוסף ויקר. בנוסף לכך, ולמרות הכספים והאמצעים המקצועיים שהעמידו הנתבעים וחברת זיג-זאואר לרשות התובעת 1 על מנת לאפשר הסדרת פרויקט הייצור במפעל התובעת 1, אף הוסיפו התובעים חטא על פשע והודיעו בחודש ספטמבר 2012 על הפסקת הייצור במפעל התובעת 1.

הנתבעים טענו כי התביעה נשענת על כרעי תרנגולת בטענה כי עקב שינויי תכנון בשרטוטי המוצר משך שלבי הייצור השונים, נמנע לכאורה בעד התובעת 1 מלייצר את המוצר בכמויות ובלוח הזמנים המוסכמים, אלא שטענה זו, מופרכת מיסודה שכן הצדדים הסכימו שהואיל ומדובר בייצור של מוצר חדש ייערכו בו שינויים תכנוניים ועדכוני גרסה שוטפים במשך הייצור הסדרתי וכנגד תשלום מלא. עדכוני הגרסה לא פגעו כהוא זה בייצור המוצר ובלוחות הזמנים וכישלון הפרויקט נעוץ בכשלי הייצור המחפירים של התובעת 1 בלבד.

הנתבעים טענו כי טענות התובעים אינן נתמכות בראיות מהימנות לכאורה ואף נסתרות בראיותיהם שצורפו לבקשה, אשר חלקן מובאות מפי נציגי ועובדי התובעים עצמם ובראשם מנכ"ל התובעת 1. כך, לטענתם, מתמלול שיחה עולה כי עובדי התובעת 1 עצמם ומנהל מפעלה בראשם מודים כי היא נחלה כישלון חרוץ בייצור המוצרים וכי טענות הלקוחה, חברת זיג-זאואר, בדבר רמת ייצור מביישת, בלתי נסבלת ובלתי ראויה הינן נכונות. כמו כן, לטענתם, התובעים לא נערכו לפרויקט גם ברמה הכלכלית ומתחילתו ביקשו והתחננו שהנתבעת 1 תממן אותם והיא נענתה לתחנוניהם והקדימה תשלומים לקבלת הסחורה. לטענתם, הסחורה הפגומה שסופקה על ידי התובעת 1 פעם אחר פעם, תוך הצגת יכולת ייצור בלתי ראויה ושלא בסטנדרט הנדרש, בניגוד להתחייבויותיה, וכן הודעתם בהמשך על הפסקתו כליל של הייצור במפעל התובעת 1, מהווים הפרה יסודית של ההסכם ובהתנהגותם זו גרמו להם התובעים נזקים עצומים בגינם הם הגישו נגדם תביעה שכנגד.

הנתבעים טענו כי הנתבעת 1 הינה חברה איתנה וחזקה אשר מגלגלת מחזור של למעלה מ-35 מיליון ₪ בשנה ואשר במאזנה יתרת רווח צבור בשיעור של כ-20 מיליון ₪ וכי לא נטענה ואף לא הוצגה כל ראיה לעניין חשש להברחת נכסים ו/או מעשים אחרים שיש בהם כדי לסכל את אכיפת פסק הדין אשר יינתן (אם יינתן) כנגדם. כמו כן, אין בהיותה של חברת זיג-זאואר חברה זרה כדי לענות על יסוד ההכבדה הנדרש. לטענתם, אף מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם שכן נגרמים להם נזקים ממשיים (כלכליים ותדמיתיים) וזאת אל מול חשש סרק מופרך באשר ליכולות גבייה מהנתבעת 1 מקום בו איתנותה הכלכלית אינה עומדת כלל בספק. כמו כן, לטענתם, התובעים ניצלו את הגשת הבקשה במעמד צד אחד לצורך הטעייה מגמתית ושיטתית של בית המשפט ולא זו בלבד שלא גילו את כל העובדות הרלוונטיות, אלא שאף לא בחלו בהסתרה מגמתית של מסמכים ונתונים מהותיים אשר יש בה כדי לקעקע את גרסתם הכוזבת לאירועים.

דיון:

במסגרת כתבי טענותיהם העלו הצדדים באריכות רבה טענות מטענות רבות, אשר איני מוצא מקום לדון בכולן לגופן, אלא אך בטענות הצריכות התייחסות לשם הכרעה בשאלה השנויה במחלוקת נשוא הבקשה שבפניי – האם יש להשאיר את העיקול על כנו – לאור ההלכות המנחות בעניין השיקולים שעל בית המשפט לשקול במסגרת הוצאת צו העיקול.

תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (הלן: "תקסד"א"), קובעות שורה של תנאים, אשר בהתקיימם יוטל צו עיקול זמני בתובענה כספית. ראשית, על בית המשפט להשתכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה (תקנה 362(א)). שנית, על מבקש הסעד להראות בראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן צו העיקול הזמני יכביד על ביצועו של פסק הדין (תקנה 374(ב)). ככל שמצליח התובע לשכנע את בית המשפט בשני אלו, על בית המשפט לשקול שיקולים של מאזן הנוחות, תום לב ומידתיות (תקנות 362(ב)(1) ו- 362(ב)(2)).

בשלב זה של הסעד הזמני, אין בית המשפט נזקק להכרעה בזכויות הצדדים, ולפיכך אין מקום כי בית המשפט יערוך ניתוח מקיף של הראיות ואין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות כאילו עמד להכריע בעניין סופית (ר' ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פד"י ל"ח (4)105, 109-108).

ההלכה היא כי בקשה לביטול עיקול מהווה המשך לדיון בבקשה להטלת העיקול. במקרה דנן העיקול הוטל במעמד צד אחד ולכן יש לדון בבקשה לביטול העיקול כבבקשה להטלת העיקול (רע"א 8420/96 מרגלית נ' משכן, בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נ"א(3)789).

על מערכת האיזונים שנקבעה בתקנות להיבחן לאורם של סעיפי חוקי היסוד: כבוד האדם וחירותו ובעיקר סעיף 3 לחוק, שעניינו שמירה על זכות הקניין של הפרט.